כללי

מתהום לגאולה: פסיפס הציפורים

מתהום לגאולה: פסיפס הציפורים

הדגם המשמעותי הראשוני המייחד את הקרמיקה הארמנית של ירושלים היה דגם 'פסיפס הציפורים' הלקוח מפסיפס הרצפה של קפלה ארמנית מהמאה השישית, שנחשף צפונית לשער שכם בשנת 1894. בפסיפס משתרגת גפן הפורצת מאמפורה ויוצרת מדליונים שבתוכם זוגות של ציפורים. בציר המרכזי משני צדי האמפורה זוג טווסים, ומעליה: שקנאי, סל פירות, ציפור בכלוב, נשר וצדפה – כולם סמלים נוצריים מובהקים. העם הארמני הוא העם הראשון שקיבל את הנצרות בשנת 301 לספירה ובירושלים הביזנטית היו עשרות כנסיות ארמניות.

אמני הקרמיקה הארמנית במאה העשרים התוודעו לפסיפס העתיק בהגיעם כפליטים לעיר הקדושה לאחר טבח העם בימי מלחמת העולם הראשונה. הם הזדהו עם סמליו המייצגים את ביטויי ההקרבה והגאולה בנצרות הקדומה וראו בו ביטוי עז ומשמעותי לכאבם האישי והלאומי ולמאווייהם הדתיים. כתובת בארמנית בראש הפסיפס: ""לזכרם ולגאולתם של כל הארמנים ששמותיהם ידועים לאל", מציינת את הקדושים המעונים של הכנסייה הארמנית בראשית הנצרות. משמעותה היתה כאבחת חרב בלבם וביטאה את תחושותיהם בבואם לבנות מחדש את חייהם בירושלים. 

מימין: פסיפס הציפורים מתוך מתוך אלבום חוה יופה, משמרת הפסיפס בשנות ה- 70, ישראל נגלית לעין, יד בן-צבי
משמאל: הפסיפס הארמני בעת חשיפתו בשנת 1894 מתוך הספר
Bliss F. J. and A. C. Dickie, Excavations at Jerusalem, 1894-1897, Palestine Exploration Fund

"נאמן למסורת, ייחודי בעיצוב ובמלאכה " דוד אוהנסיאן, מתוך קטלוג סדנת 'אריחי כיפת הסלע'

הסדנה הראשונה 'אריחי כיפת הסלע' הוקמה בשנת 1919 על ידי דוד אוהנסיאן מקוטחיה. בשנת 1922 הקימו מגרדיש קרקשיאן ונישן בליאן את הסדנה המשותפת 'קדרות א"י'. שתי סדנאות אלה היו המרכזיות ועצבו את אופי הקרמיקה הארמנית של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עד 1948. לצדן פעלו כנראה גם בתי מלאכה אחדים קטנים שלא הותירו את רישומם. הדגם המקומי הראשון אותו אמצו האמנים הארמנים היה 'פסיפס הציפורים'. שזכה מאז למגוון גרסאות בדימוי, בצורה ובצבע על גבי לוחות קיר, אריחים וכלים.

הכתובת הארמנית בעת חשיפתה בשנת 1894 מתוך הספר
Bliss F. J. and A. C. Dickie, Excavations at Jerusalem, 1894-1897, Palestine Exploration Fund

מאז שנות השבעים קם דור של אמני קרמיקה ארמנים צעירים שייסדו סדנאות יוצרים חדשות. בהתבססם על המסורת שנוצרה בירושלים במאה העשרים הם פנו לחקור דגמים חדשים ולשלבם בעבודותיהם. הם שאבו השראה מהאמנות הארמנית ובמיוחד מכתבי היד הנוגעים בזהותם כבני קהילה ארמנית גולה מחד גיסא, אך תושבי עיר הקודש מאידך גיסא.

לרגל התערוכה 'רזי גן עדן', הוזמנו אמנים ארמנים עכשוויים, בני הדור השלישי והרביעי בארץ, ליצור על גבי אריחים וכלים את פרשנותם האישית, האמנותית והלאומית, כבבואה לדגם פסיפס הציפורים העתיק.

במרכז: קטלוג סדנת 'אריחי כיפת הסלע', 1931, ארכיון יד בן-צבי, משמאל: פסיפס הציפורים, דוד אוהניסיאן, באדיבות לני ושולה וולף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: